"נתתי את כל שהיה לי בכל יום במשך 19 שנים. זה היה צריך להסתיים יום אחד…"

אתמול פרש פול פירס ממשחק פעיל באופן רשמי.

זה קרה לאחר הפסדה של הקליפרס במשחק מס' 7 ליוטה ג'אז, בו פירס עצמו סיים עם 6 נק' אחרונות.
בכך, הוא סיים קריירה מפוארת במהלכה קלע 26,397 נק' (מקום 15 בכל הזמנים, לא כולל פלייאוף), וזכה באליפות אחת ומתוקה.

את הקריירה בנ.ב.א החל בעונה המקוצרת (1998-9), ונכנס לחמישיית שחקני השנה הראשונה המצטיינים ביחד עם מאט הארפרינג, ג'ייסון וויליאמס, מייק ביבי, ואחד שעדיין לא פרש, וינס קארטר.

בעונתו השנייה המשיך לגדול ולהשתפר לצד חברו אנטואן ווקר, ונראה היה שבוסטון מסודרת בעמדות 3 ו-4 לפחות לכמה שנים טובות.

כחודש וחצי לפני תחילת עונת 2000-01, השתבשו תכניות הקבוצה, לאחר ששמעה שפירס נדקר מחוץ למועדון בעיר לא פחות מ-11 פעמים.

"זה קרה כל כך מהר… הבגדים שלי היו קרועים… הפנים שלי כוסו בדם…", סיפר לימים השחקן, שהוסיף כי חייו ניצלו בנס, לאחר שהתברר שנדקר באיזור הקרוב לחזהו.

מבית החולים הוא שוחרר תוך פחות משבוע, ולאחר החלמה מהירה ביותר, חזר להתאמן עם חבריו.
בנוסף, פירס היה השחקן היחיד של הסלטיקס ששיחק באותה עונה בכל משחקי הקבוצה.

אחד המשחקים אף שינה את תדמיתו בליגה לעד.

מדובר על משחק החוץ של הקבוצה בסטייפלס סנטר שבקליפורניה, מקום הולדתו של פירס, מול הלוס אנג'לס לייקרס, האלופה המכהנת, והקבוצה האהודה עליו בילדותו.

הלייקרס (ללא קובי בראיינט) ניצחה 107-112, אך התקשתה מאוד עקב יכולת נהדרת של פירס (שצלף 42 נק' עם 13 מ-19 מהשדה) שלא נעלמה מעיניו של שאקיל אוניל הגדול.

"ידעתי שהוא יכול לשחק, אבל לא ידעתי שהוא יכול לשחק ככה. פול פירס הוא האמת", אמר הסנטר הענק, ובכך הצמיד לשחקן את אחד הכינויים היותר מחייבים בליגה.

פירס עמד בלחץ ובציפיות, ובעונה שלאחר מכן הוביל את קבוצתו לגמר המזרח, בו ניצחה ניו ג'רזי של ג'ייסון קיד הנפלא (שסיים את הסדרה עם ממוצע טריפל דאבל). לאחר הדחה נוספת מול ניו ג'רזי, ווקר עזב את הקבוצה, והותיר את פירס בודד במערכה.

"האמת" אמנם הצליח להוביל את הסלטיקס לפלייאוף, אך הדחה בסיבוב הראשון (בסוויפ מול אינדיאנה), ושתי עונות קבוצתיות מאכזבת לאחר מכן, עוררו סימני שאלה בנוגע לעתידו של השחקן בירוק.

העונה שגרמה לפירס להרהר על עתידו בירוק הייתה עונת 2006-7, אחת החלשות בתולדות המועדון המפואר.

עם דוק ריברס על הקווים, וחבורת צעירים נחמדה (רונדו, אל ג'פרסון, ג'ראלד גרין, טוני אלן, אל ג'פרסון, קנדריק פרקינס), הקבוצה ניצחה 24 משחקים בלבד, כשגם השוטינג גארד אלן ריי (קראתם נכון) לא עוזר.

ולא, גם לא ברייאן סקלבריני…

לקראת סיום העונה (פירס עצמו הוגבל ל-47 משחקים עקב שברי מאמץ), השחקן פנה להנהלה כדי לדון על האפשרות שיעזוב במסגרת טרייד.

אלא שלהנהלה בראשות דני איינג' היו תכניות אחרות, שיצאו לפועל בקיץ עם הטריידים שהביאו לקבוצה את השוטינג גארד ריי אלן הנכון, ואת אחד הפאוור פורוורדים הגדולים בתולדות המשחק, קווין גארנט.

בהנהגת השלישייה החדשה, הקבוצה השתלטה על המזרח בדרך לעונה נפלאה של 66 ניצחונות, שיפור של 42 משחקים מהעונה הקודמת, ושיא ליגה חדש (השיא הקודם, 36, נקבע על ידי סאן אנטוניו בעונתו הראשונה של טים דאנקן).

העונה המצוינת הסתיימה בחגיגות אליפות בעיר לראשונה מזה 22 שנה, כשהמצטיין בסדרת הגמר הוא לא אחר מפול פירס.

מאז פירס וחבריו לא הצליחו לשחזר את הזכייה, ולאחר התפרקות הטריו (עקב עזיבתו של ריי אלן למיאמי), פירס עבר ביחד עם גארנט לברוקלין.

התקופה בברוקלין לא הייתה מוצלחת במיוחד, אך יכולת משופרת בפלייאוף (כולל חסימה אדירה על קייל לאורי בסוף משחק מס' 7 נגד טורונטו), סידרה לו חוזה לשנה בוושינגטון.

בביתו החדש, כשהוא כבר בן 37, פירס לא הרשים יתר על המידה בעונה הסדירה, אך הגיע בגדול לפלייאוף ורשם כמה תצוגות קלאץ', כולל סל ניצחון מופלא עם הלוח, וריאיון בלתי נשכח אותו סיים עם דבריו:

"I called game!"

היכולת המעודדת של פירס הובילה למעברו לקליפרס, שם התאחד עם מאמנו האהוב דוק ריברס.

לצערם של אוהדי הקבוצה מעיר המלאכים, במהלך תקופתו בקליפרס פירס נראה די גמור, ולא הצליח להתעלות גם כשקיבל זמן משחק.

בתחילת העונה הנוכחית, ולאחר שמספר מבני דורו (בראיינט, דאנקן, גארנט) פרשו, פירס הודיע גם הוא על כוונתו לפרוש, אך ציין כי יעשה זאת רק בסיומה.

https://www.theplayerstribune.com/paul-pierce-one-final-season/

הוא אמנם לא זכה למסע פרידה מהליגה, אך בבוסטון, המקום בו הפך לכוכב, הוא התקבל בידיים פתוחות, ופתח בחמישייה של הקליפרס לאחר תקופה בה כלל לא שיחק.

בשלהי הרבע הרביעי, כאשר היה ברור שבוסטון בדרך לנצח, פירס נשלח לפרקט בפעם האחרונה בבוסטון, וקלע שלשה לקול תשואות הקהל הביתי

ככל הנראה, בפעם הבאה שפירס יגיע לבקר באולמה של בוסטון, זה יקרה במסגרת טקס בו יפרישו את חולצת המשחק שלו.

למרות שהכריז על עצמו פעם כ"סופרמן" וכשחקן הטוב בליגה, פירס מעולם לא היה כזה, אבל הוא כן היה שחקן גדול, שהרוויח את מקומו בהיכל התהילה של הכדורסל.

לסיכום, נסיים עם חמישה רגעים מבדרים מהקריירה של פירס. מוזמנים להוסיף את שלכם.

1. מטה וורלד פירס (אז בשמו הקודם רון ארטסט), מוריד את המכנסיים לפירס, שלא מתרגש ו"גומל" לו עם שלשה בפרצוף

2. לאחר שהדיח את טורונטו עם הוויזארדס, פול פירסם בחשבון הפייסבוק שלו תמונה בה הוא מתייחס לעצמו כ"מלך של הצפון" (מחווה ל"משחקי הכס"), וזאת בתגובה לסלוגן של הראפטורס, "אנחנו הצפון".

3. קרב טראש טוק מול אל הרינגטון מאינדיאנה בסיבוב הראשון של פלייאוף 2003, נגמר בדיוק כפי שחשבתם…

4. לאחר סל מכריע על חשבון הניקס כמובן, פירס "חומק" ממיודענו נייט רובינסון

5 – פירס מפונה לחדר ההלבשה על כיסא גלגלים במשחק מס' 1 של סדרת הגמר ב-2008, ומתאושש באורח פלא כדי לחזור ולהטריף את הקהל ברבע השלישי